שיחת טלפון קצרה לפני הפגישה שחיכיתי לה
השיחה הייתה קצרה בהרבה מכל השיחות שניהלתי איתו בראש. ויקטור אמר שיגיע בערב, אני עניתי שאחכה לו, ואחרי שניתקנו נשארתי עוד רגע עם הטלפון ביד. חמש שנים לא נפגשנו. עכשיו כבר הייתה שעה, והציפייה קיבלה פתאום צורה ממשית.
עד אותו בוקר היה קל יותר להתגעגע. בזיכרון הוא נשאר בדיוק כפי שהיה כשעזב, וגם אני נשארתי אותה אישה שהכיר. לקראת הפגישה כבר לא יכולתי להתעלם מהזמן שעבר. השיער שלי, שהיה אז קצר, הגיע עכשיו אל מתחת לשכמות. תהיתי אם יבחין מיד, ובעיקר אם עדיין יהיה לנו קל להיות יחד.
להכין את הבית ולהעסיק את הידיים
התחלתי בהכנת ארוחת הערב. בחרתי דברים שיכולתי להכין מראש, כדי שלא אצטרך להסתתר במטבח כשיגיע. אחר כך סידרתי את השולחן, הזזתי כוס מעט ימינה והחזרתי אותה למקומה. ידעתי היטב שהמיקום שלה לא ישנה דבר. פשוט היה נעים יותר לעשות משהו מאשר לעמוד ולחכות.
רציתי שירגיש בנוח, אבל בתוך הרצון הזה הסתתרה גם דאגה קטנה ומביכה. פחדתי שיתאכזב. לא מהאוכל ולא מהבית, אלא מהפער שבין האישה שזכר לבין מי שתפתח לו את הדלת. ניסיתי לנחש מה יראה בי, אף שעוד לא ידעתי בעצמי מה אראה בו.
ברשת, מודעות נערות ליווי בבאר שבע » מציגות היכרות במסגרת מסחרית. המפגש שחיכיתי לו היה שונה: הייתה מאחוריו היסטוריה משותפת, ולכן גם יותר מקום למבוכה, לתקווה ולשאלות שלא ידעתי איך לשאול.
נכנסתי למקלחת בתקווה להירגע. המים היו חמים, אבל מדי פעם עבר בי רעד קטן. חשבתי על הקול שלו בטלפון, מוכר כל כך עד שהמרחק בין אז לעכשיו נדמה לרגע קצר יותר. אחר כך נזכרתי שלא שמעתי ממנו איך עבר עליו היום, ולא שאלתי אם הוא מתרגש. שנינו הסתפקנו בפרטים הפשוטים.
כשיצאתי, התעכבתי מול המראה יותר מהרגיל. ייבשתי את השיער ונתתי לו ליפול על הכתפיים. התאפרתי בעדינות, בחרתי בגד בגוון סגול והנחתי מעט בושם מאחורי האוזניים. היו בחירות שזכרתי שהוא אהב, אבל השתדלתי לבחור גם במה שהרגיש לי נעים באותו ערב.
מה אפשר להספיק לדמיין עד הדפיקה בדלת
כשכבר לא נשאר מה להכין, הדלקתי מוזיקה ומזגתי לעצמי מעט יין. ישבתי, קמתי לבדוק משהו במטבח וחזרתי לשבת. מדי פעם הבטתי בטלפון, אף שלא ציפיתי להודעה נוספת. רק רציתי לדעת שהשעה מתקדמת ושלא נתקעתי בתוך אחר צהריים שלא ייגמר.
חשבתי על הפגישה הראשונה שלנו ועל הפעם האחרונה שראיתי אותו. הזיכרונות הגיעו בלי סדר. מחווה קטנה שלו נראתה פתאום ברורה מאוד, ואילו שיחה שפעם החשבתי לחשובה כמעט נעלמה. הבנתי שאני מחכה גם לאדם עצמו וגם לאפשרות לבדוק מה מכל זה עדיין קיים בינינו.
פרסום של נערות ליווי בבאר שבע עוסק בסוג אחר של מפגש. כאן לא חיפשתי היכרות חדשה, אלא ניסיתי להבין אם קשר מן העבר יכול לקבל מקום בהווה, בלי להעמיד פנים שחמש השנים האחרונות לא קרו.
כשהגיעה הדפיקה בדלת, כל המשפטים שהתכוננתי לומר נעלמו. פתחתי, והוא עמד שם. המראה שלו היה מוכר, אבל לא זהה לתמונה ששמרתי בראש. גם הוא הביט בי רגע לפני שדיבר. דווקא ההשהיה הקטנה הזאת הרגיעה אותי: לא הייתי היחידה שנזקקה לזמן כדי לחבר בין הזיכרון למציאות.
להתחיל בשיחה, לא בזיכרונות
בהתחלה דיברנו על דברים פשוטים. איך הייתה הדרך, מה השתנה בבית, כמה זמן עבר מאז שנפגשנו. הוא הבחין בשיער שלי, ואני חייכתי יותר מכפי שהתכוונתי. אחרי שעות שבהן דמיינתי את הרגע הזה, התברר שמספיק משפט קטן כדי לשחרר מעט מהמתח.
ישבנו לאכול. שתינו קצת יין, אבל מה שהקל עליי באמת היה לשמוע אותו מדבר בקולו הרגיל, בלי המרחק של הטלפון. לא כל שתיקה דרשה מיד שאלה. לפעמים הסתכלנו זה על זו וצחקנו על המבוכה, ולפעמים פשוט המשכנו לאכול. לא היה צורך להוכיח בתוך שעה אחת שהכול נשאר כפי שהיה.
רציתי להתקרב אליו, ובכל זאת לא רציתי למהר רק מפני שחיכיתי זמן רב. היכרות ישנה אינה מאפשרת לדעת מראש מה האדם שמולך רוצה עכשיו. כשהידיים שלנו נפגשו, עצרנו לרגע. היה במבט שלו מקום לתשובה שלי, ולא רק לזיכרון של מה שהיה בינינו פעם.
בהמשך התרחקנו מעט מן השולחן. הקרבה חזרה בהדרגה, דרך חיבוק, נשיקה והאפשרות להישאר יחד בלי להסביר כל תנועה. את מה שקרה אחר כך העדפתי להשאיר בינינו. מבחינתי, הדבר המשמעותי לא היה לשחזר ערב ישן, אלא להרגיש ששנינו נוכחים בערב הזה.
כשהערב כבר לא היה בגדר דמיון
מאוחר יותר ישבתי בכורסה והבטתי בו מתארגן לצאת. המוזיקה עוד התנגנה ברקע, ועל השולחן נשארו הכוסות. בבוקר הייתי בטוחה שכל פרט צריך להיות מדויק. עכשיו הבית כבר לא נראה מסודר כל כך, ובכל זאת הייתי רגועה יותר מכפי שהייתי לפני בואו.
לא שאלתי מיד מה יהיה הלאה. גם לא רציתי להפוך את הפרידה הקצרה שבדלת למבחן של הערב כולו. שמחתי שבא, ושיכולתי לפגוש אותו כפי שהוא עכשיו. היו דברים שנותרו מוכרים, והיו אחרים שעוד לא הבנתי. לא הכול היה צריך לקבל תשובה באותו לילה.
אחרי שיצא, אספתי את הכלים וכיביתי את המוזיקה. נזכרתי בשיחת הטלפון הקצרה שפתחה את היום, ובכמה מעט נאמר בה לעומת כל מה שחשבתי אחריה. בפעם הבאה, אמרתי לעצמי, אולי אצליח לשאול גם איך הוא מרגיש. לא להכין מראש ערב שלם — רק להשאיר קצת יותר מקום לשיחה.
