פעם בשנה זה קורה שוב
בכל שנה, כשיום ההולדת של אילנה התקרב, חזרה גם אותה תחושת החמצה. בבית נערכו לאורחים, למתנות ולארוחה, אבל כמעט איש לא שאל אותה איך היא עצמה רוצה לחגוג. כולם הגיעו לכבודה, ובכל זאת היא הרגישה שהערב שייך למישהו אחר.
כשהייתה ילדה, הסלון התמלא בקרובי משפחה ובחברים של ההורים. לפעמים הם הביאו את ילדיהם, אבל החברים שלה כמעט לא היו שם. המבוגרים שוחחו סביב השולחן, והיא מצאה לעצמה פינה, חיבקה צעצוע אהוב וחיכתה שמישהו ייזכר גם בה.
היא לא חלמה על מסיבה גדולה. להפך. היא רצתה לצאת עם ההורים או עם חברים לקולנוע, לעלות על קרוסלה, לקנות שערות סבתא או לשבת ליד המזרקה עם גלידה. יום פשוט, שיש בו משהו שהיא בחרה. אלא שבכל שנה חזרו לאותה מתכונת.
מתנה יפה לא תמיד משנה את הערב
ביום הולדתה השבעה עשר נדמה היה שמשהו עומד להשתנות. החבר שלה, שאיתו יצאה כבר כמה חודשים, הגיע עם זר גדול של פרחי בר ותליון שהתאים לשרשרת שקיבלה בשנה הקודמת מחברה של סבתה. המחווה שימחה אותה. לרגע הרגישה שמישהו באמת חשב עליה.
אבל מתנה מוצלחת לא הספיקה כדי להפוך את הקשר למה שקיוותה שיהיה. בחודשים הבאים התברר לה שהם מצפים לדברים שונים. היא חיפשה סקרנות, יוזמה ורצון לבלות יחד; הוא לא היה בן הזוג הרומנטי שדמיינה. כעבור כחצי שנה הם נפרדו.
היא לא רצתה שכל יום הולדת יסתיים שוב בתחושה שחיכתה למשהו שלא קרה. ובכל זאת, עוד נדרש לה זמן להבין שלא חייבים להמתין לאדם אחר שיציע את התוכנית הנכונה.
בעיר חדשה אפשר לבחור אחרת
לאחר שסיימה את לימודיה בקולג׳, אילנה עברה לעיר אחרת והחלה ללמוד באוניברסיטה שרצתה להתקבל אליה. הוריה העניקו לה דירה ועזרו לה בצעדים הראשונים של החיים העצמאיים. עכשיו היה לה מקום משלה, אבל ההיכרות עם העיר ועם האנשים שבה עוד הייתה בתחילתה.
עיר חדשה חושפת אדם גם לאפשרויות שלא חיפש. לצד הצעות לבילוי ולמפגשים אפשר להיתקל גם בפרסומים כגון מודעות דירות דיסקרטיות בירושלים ». עצם המפגש עם פרסום כזה אינו אומר שהוא מתאים לרצונותיו של מי שקורא אותו.
גם כשמדובר באפשרויות כמו דירות דיסקרטיות בירושלים, אין סיבה לבלבל בין הזמינות שלהן לבין סוג הקשר שמחפשים. הרצון של אילנה היה אחר: לבלות עם אדם שמתעניין בה, להרגיש בנוח וליהנות מהזמן המשותף.
ביום הולדתה העשרים היא החליטה לעשות לפחות דבר אחד שעליו חלמה בילדותה, ויצאה לפארק שעשועים. לא הייתה לה חבורה גדולה לצאת איתה, וגם לא בן זוג שיתכנן הפתעה. היא הלכה בכל זאת.
בבית הקפה שבפארק הזמינה גלידה והתיישבה מול המתקנים. מסביבה חלפו זוגות בדרכם לקרוסלות ולרכבות ההרים. לרגע חזרה ההרגשה המוכרת: היא כבר נמצאת במקום שרצתה להיות בו, ובכל זאת חסר לה מישהו לחלוק איתו את היום. הגלידה החלה להימס בזמן שהיא הביטה סביב.
השיחה ששינתה את התוכנית
שם פגשה את יוסי. במהלך ההיכרות התברר שגם הוא עבר לעיר כדי ללמוד, ושהוא מתחיל לימודים לתואר שני. היה להם עוד פרט משותף, מפתיע יותר: גם לו היה יום הולדת באותו יום. הוא חגג עשרים וחמש.
בהמשך הציע יוסי לעבור לבית קפה על אי באגם המקומי. הם הזמינו יין אדום, קבב, סלט פירות ים וקינוח. אילנה שמחה לגלות על השולחן כמה מהמאכלים האהובים עליה. היא הסמיקה וחייכה; הפעם הערב לא הרגיש כמו אירוע שהיא צריכה לשבת בו ולחכות שייגמר.
אחרי הארוחה יצאו לשיט, ובהמשך המשיכו לטייל בעיר עד שעות הבוקר. השיחה נמשכה בלי שהיה צורך לחפש בכוח נושא חדש. הם סיפרו על המקום שממנו באו, על הלימודים ועל החיים שרק התחילו לבנות.
מוקדם היה לדעת לאן ההיכרות הזאת תוביל. מה שכבר השתנה היה היום עצמו: אילנה יצאה מהבית, בחרה משהו שרצתה לעשות ופגשה מישהו שנעים לה בחברתו. לראשונה זה זמן רב, יום ההולדת לא עבר עליה מן הצד.
