שוב יום שישי… לפגוש אותו שוב… הייתי מאושרת. דיברתי איתו, התבדחתי, הוא חייך אלי. לא זכרתי שום פרטים, רק את המשפט: אבל אני רואה אותך לעתים קרובות…
באותו רגע ידעתי בוודאות שעכשיו יהיה לי קשה בלי העיניים האלה, החיוך.
לא ידעתי רק דבר אחד — מחר כל היום אהיה לצידו.
לילה, יין ביתי, שיחות, בדיחות. היינו ארבעה מאיתנו, אבל בשבילי, באותו רגע, רק הוא היה קיים. שמחתי להיות איתו, שמחתי מהנגיעות האקראיות שלו, פשוט שמחתי… אבל כל הדברים הטובים נגמרים אי פעם, והמקרה הזה לא היה יוצא מן הכלל.
חיבק, הלך לכניסה של הרכבת, לקח חלק ממני… זה כאילו משהו נשבר במקלחת. לפתע, דמעות התגלגלו על לחיי. אי אפשר לתאר מה קרה אז במקלחת שלי. כל היום הוא היה קרוב, פשוט קרוב, בלי מילים, בלי טקסים מיותרים. ועכשיו הוא פשוט נעלם.
מודעות דירות דיסקרטיות בבאר שבע
»
שוב לבד בבית
כל השבוע חייתי רק זיכרונות, משפחה-הכל הלך לאנשהו. ושוב סוף השבוע, ושוב הגורל נותן לי הזדמנות להיות לצידו. אותה דירה, אווירה, רק שהיחסים בינינו השתנו. עכשיו יכולתי לשבת לידו, לחבק אותו, לנשק אותו, להריח אותו. ניסיתי לזכור כל שנייה שביליתי לידו, כי ידעתי שמחר זה ייגמר, הוא יעזוב שוב, וישאיר אותי לבד עם הרגשות והרגשות שלי.
הבוקר הגיע . כנראה מאז שהתחלתי לשנוא את השעה הזאת יותר. הגיע יום חדש, מה שאומר שהנסיכה צריכה להפוך שוב לסינדרלה. זה היה כואב ומפחיד ממה שמצפה בהמשך. עכשיו זה נראה בלתי מתקבל על הדעת שהוא אולי לא יהיה בסביבה, למרות שידעתי שזה יהיה, אבל ידיו, גופו, נראו כל כך קרובים. הוא הרגיש והבין אותי כמו אף אחד אחר.
נשיקה. ביי. הלב התכווץ.
הזמן עובר מהר
תחנות הרכבת חלפו לנגד עיניי אחת אחרי השנייה, אבל לא היה אכפת לי. עדיין יש לו ריח על הידיים. אפילו בבוקר, כשהתכרבלתי על צווארו, ניסיתי לזכור את הריח הזה…
אחרי שבת זו התחלתי לחיות, בדיוק לחיות, לא ללכת עם הזרם כשרגלי תלויות. הוא עזר לי לראות את השמש הבהירה והצהובה בשמיים האפורים, באנשים ששנאתי כחלשים ולא יודעים לחיות. בזכותו אני יודע מה זה אומר כשאדם הוא באמת שלך, הכי קרוב ויקר. העולם התהפך בשבילי. תן לו לא לדעת את זה, אבל בלבי חיה אהבה, טהורה, בהירה, מעצימה אותי! זו הייתה הבחירה שלו. לעזוב בלי להסתכל אחורה. אבל הוא לא יוכל לצאת מהלב שלי, הוא לא רוצה להוריד אותו ולא משנה מה.
אמרו להם הרבה מילים שיכולות להרחיק אותי, אבל זה לא קרה, ואני שמחה. שמחה שאני אוהבת אותו! הוא לא שם, אבל אני יודעת שיש אדם קטן בעולם, שאיתו, כמו אף אחד אחר, היה לי כל כך טוב וחם, כל כך נעים.
עבר כמעט חודש מאז הפגישה האחרונה שלנו. חשבתי על הרבה דברים, נזכרתי בהרבה משפטים שלו. הבנתי שאני בסך הכל «חילוף». אני לא מפסיקה לחשוב למה הוא סיפר לי על זה שהוא מבקר לפעמים נערות של דירות דיסקרטיות בבאר שבע שהוא מכיר כבר הרבה שנים. אבל לא משנה מה, אני יכולה לומר בביטחון שלא הייתי משנה דבר. ותן לגורל לי הזדמנות להיות שוב לצידו, הייתי מקבלת אותו בשמחה, אפילו בידיעה שיום אחד יגיע הבוקר.