החלום האירוטי שלי שנקטע רגע לפני הבוקר
התעוררתי לפני שהספקתי להבין שהכול היה חלום. לרגע עוד הרגשתי את הקרבה של ויקטור, כאילו הוא נמצא ממש לידי, ואז שמעתי את הקפיצים של הספה הישנה. החדר המוכר חזר בהדרגה למקומו, יחד עם הידיעה המאכזבת שאי אפשר פשוט לעצום עיניים ולהמשיך מאותה נקודה.
זו הייתה השנה השנייה שבה גרתי עם סיגל, חברה מהאוניברסיטה. הספה שלי עמדה לאורך קיר אחד, ומיטת היחיד שלה לאורך הקיר שממול. שתיהן חרקו בכל פעם שאחת מאיתנו הסתובבה בשנתה. במזנון הקטן שמרנו כל מיני חפצים שלא היה להם מקום אחר, ובארון הצפוף נדחקו הבגדים של שתינו. שום דבר בחדר הזה לא דמה למקום שממנו חזרתי זה עתה.
הסתובבתי אל הקיר ומשכתי את השמיכה אל הכתף. לא רציתי לקום, וגם לא רציתי להתחיל לחשוב על היום שמחכה לי. ניסיתי להיזכר בחלום לפי הסדר, בתקווה שאם אצליח לשמור על הפרטים, השינה תמצא אותי שוב.
החדר שהמצאתי מתוך געגוע
ויקטור היה שם. לפני שנה הוא התגייס לצבא, ומאז חסרה לי הקרבה שלו יותר מכפי שנהגתי להודות בפני עצמי. ביום תמיד היה במה להתעסק: לימודים, מטלות, שיחות עם סיגל. בלילה, כשהחדר השתתק, היה קשה יותר להסיח את הדעת.
בחלום נפגשנו בחדר שלא הכרתי. הייתה בו ספת עור רחבה, ובידינו החזקנו כוסות שמפניה. בדיעבד המקום נראה כמו תפאורה שנשארה לי בזיכרון מאיזה סרט, אבל בזמן החלום לא היה בו שום דבר מוזר. לא שאלתי איך הגענו לשם או כמה זמן נוכל להישאר. שמחתי שהוא קרוב מספיק כדי שאוכל להניח עליו את הראש.
שתינו מעט ודיברנו, אף שלא הצלחתי לזכור אחר כך על מה. דווקא את ההפסקות בין המילים זכרתי היטב. את הרגע שבו הביט בי לפני שהתקרב, את היד שהניח על כתפי ואת ההרגשה שאין שום צורך למהר. אחרי שנה של מרחק, אפילו המחוות הקטנות האלה היו חסרות לי.
המילים שמופיעות במודעות כמו מודעות נערות ליווי באילת » שייכות לחיפוש אחר מפגש ממשי. אצלי, באותו בוקר, הרצון היה קשור לאדם מסוים ולזיכרון של הקרבה בינינו, לא לעצם האפשרות שמישהו יהיה לידי.
מה שנשאר ברור גם אחרי שהתעוררתי
ניסיתי להיזכר איך נראתה השמלה שלבשתי בחלום, אבל הצבע שלה כבר התחיל להיעלם. את המגע שלו זכרתי טוב יותר. הוא התקרב אליי באותה סבלנות שהכרתי, ואני הפסקתי לעקוב אחרי מה שקורה סביבנו. הכוסות, הספה והחדר נעשו שוליים; כל תשומת הלב שלי הייתה נתונה אליו.
היו בחלום נשיקות ארוכות ותחושה מוכרת של ציפייה. לא הרגשתי שאני צריכה להסביר מה נעים לי או לבקש עוד רגע. היה נדמה שהוא מבין אותי מתוך האופן שבו התקרבתי אליו. אולי זה היה החלק המפתה ביותר בחלום: המרחק של השנה האחרונה נעלם בלי שנצטרך לדבר עליו קודם.
כשנזכרתי בו אחר כך, הבנתי שלא רק המגע היה חסר לי. התגעגעתי גם לאפשרות להיות לידו בלי לחשוב כל הזמן על הפרידה הבאה. בחלום לא הייתה שעה שבה צריך לצאת, לא הייתה נסיעה שצריך להספיק ולא היה דבר שעמד בינינו. יכולתי להישען לאחור ולהאמין, לפחות עד שאתעורר, שיש לנו זמן.
ואז, דווקא כשהקרבה נעשתה מוחשית כל כך, פקחתי את העיניים. לא שמעתי רעש ברור ולא ידעתי מה העיר אותי. נשארתי לשכב בלי לזוז, כאילו התנועה הקטנה ביותר עלולה להרחיק ממני גם את מה שעוד זכרתי.
אי אפשר לחזור לחלום לפי הזמנה
בהתחלה הייתי בטוחה שאצליח להירדם שוב. עצמתי עיניים ושחזרתי את החדר: הספה, הכוסות, ויקטור לידי. השתדלתי לא להוסיף דבר משלי, רק להמשיך את מה שכבר היה שם. אלא שככל שהתאמצתי, התמונה נעשתה פחות ברורה. ידעתי מה רציתי שיקרה, אבל כבר לא הרגשתי שאני בתוך החלום.
ההתרגשות נשארה גם כשהפרטים התפוגגו. לצדה הגיע תסכול קטן, כמעט ילדותי, על כך שהתעוררתי דווקא אז. רציתי עוד כמה דקות במקום ההוא. לא כדי להבין משהו עמוק על עצמי, אלא פשוט מפני שהיה לי שם נעים ולא הייתי מוכנה להיפרד מהתחושה.
חיפוש אחר נערות ליווי באילת אינו אותו דבר כמו הגעגוע שהעסיק אותי כששכבתי ערה. לא רציתי להחליף את ויקטור בדמות אחרת; רציתי להישאר עוד קצת במפגש שהשינה אפשרה לי לדמיין.
לא ידעתי אם התעוררתי בגלל עוצמת ההתרגשות או מסיבה רגילה לגמרי. גם לא הייתה לי דרך לדעת. כל ניסיון להסביר את הרגע הרגיש פחות משכנע מהזיכרון עצמו: לפני רגע הייתי איתו, ועכשיו הייתי שוב על הספה החורקת, מול הקיר של החדר המשותף.
הבוקר חזר, הגעגוע נשאר
בשלב מסוים הפסקתי לנסות להחזיר את החלום. סידרתי את השמיכה והקשבתי לחדר. אותם רהיטים ישנים, אותם חפצים קטנים במזנון, אותה ספה שלא הצליחה לשמור בסוד אף תנועה. אחרי החדר הרחב שדמיינתי בלילה, הכול נראה צפוף במיוחד, אבל לפחות כבר הייתי ערה מספיק כדי לחייך לפער.
החלום לא סיפק תשובה למרחק בינינו, ולא רציתי להפוך אותו להבטחה לגבי מה שיקרה כשניפגש. הוא רק החזיר אליי לזמן קצר משהו שהיה חסר: התחושה שאני רצויה אצל אדם שגם אני רוצה בקרבתו. כשהפסקתי לרדוף אחרי ההמשך, יכולתי לשמור לפחות את זה.
עוד מעט אצטרך לקום, לפנות את השמיכה ולהתחיל את היום. בינתיים נשארתי על הספה עוד רגע, הפעם בלי להתעקש להירדם. כבר לא הצלחתי לשחזר את המילים שוויקטור אמר בחלום, אבל זכרתי היטב את ההקלה שהרגשתי כשהתיישב לידי.
