הצעה אירוטית לא צפויה
ההצעה של סנדרה הפתיעה אותי, אף שבדיעבד היו לה לא מעט רמזים לאורך הערב. עוד בבר היא ודנה מצאו שפה משותפת, ואני מצאתי את עצמי משתלב בשיחה שלהן במקום להוביל אותה. שלושתנו היינו מבוגרים, והמשיכה הייתה מורגשת. ובכל זאת, בין פלרטוט נעים לבין ערב אינטימי משותף היה מרחק שלא ידעתי אם כולנו רוצים לחצות.
בראש שלי כבר התרוצצו אפשרויות. דנה, לעומתי, נראתה מרוכזת במה שקורה באותו רגע: מבט, חיוך, משפט שסנדרה אמרה לה כמעט בלחש. היא לא ניסתה לנחש איך הלילה יסתיים. רק אחר כך הבנתי כמה מהר אני הפכתי כמה סימני עניין לתסריט שלם, בלי לבדוק אם הוא בכלל דומה למה שהן מדמיינות.
מהפלרטוט בבר לקרבה שלא תכננו
סנדרה התבדחה בתחילת הערב שהיא הסגנית שלי. זו הייתה הערה קלילה, אבל ככל שהשיחה התקדמה היה ברור שאף אחד כאן לא באמת מנהל את האחרים. לדנה היו רצונות משלה, לסנדרה הייתה נוכחות עצמאית, ואני נדרשתי להפסיק לחשוב במונחים של מי מוביל ומי מצטרף. שלושה אנשים אינם זוג עם תוספת; לכל אחד יש מקום משלו.
דנה הייתה הנועזת יותר בשיחה, אבל דווקא כשנוצרה בינינו קרבה היא נעשתה קשובה ושקטה. סנדרה, שנראתה בטוחה בעצמה בבר, חיפשה מדי פעם את המבט שלה. ההבדלים ביניהן משכו את תשומת לבי: התספורת הקצרה של דנה מול השיער הארוך של סנדרה, הישירות של האחת מול ההומור של האחרת. לא היה צורך להפוך אותן להפכים כדי להרגיש שכל אחת מביאה משהו אחר למפגש.
גם מי שמעיין ב־מודעות דירות דיסקרטיות ברמת גן » לא יכול ללמוד ממודעה איך יתפתח מפגש מסוים או מה ירצו האנשים שישתתפו בו. המרחק בין ציפייה לבין היכרות ממשית נשאר בעינו, גם כשהדמיון כבר משלים את כל הפרטים החסרים.
כשעברנו למקום פרטי, תחושת ההפתעה עדיין ליוותה אותי. ישבנו קרוב על המיטה הרחבה, והשיחה שהייתה קודם רועשת ומהירה נעשתה מקוטעת יותר. נשיקה התחלפה בחיוך, ואחריה באה הפסקה קטנה. דווקא ההפסקות האלה נתנו לנו זמן להסתכל זה על זה ולא להיסחף רק מפני שכבר הגענו עד לכאן.
הדמיון שלי התקדם מהר יותר מהערב
בהתחלה נדמה היה לי שהכול מתנהל בדיוק כפי שקיוויתי. דנה קיבלה את תשומת הלב של שנינו, וסנדרה ואני נענינו לקרבה שלה. אבל מתחת להתלהבות גיליתי שאני עסוק גם בציפיות שהבאתי איתי. במקום לראות רק את שתי הנשים שמולי, השוויתי מדי פעם בין המציאות לבין תמונות שכבר ביימתי בראש.
זו הייתה טעות קטנה בתחילתה, אך כזו שיכלה לשנות את כל האווירה. כשאדם מחכה לדבר מסוים שיקרה, הוא עלול להחמיץ את מה שכבר קורה. מחווה חמה הופכת אצלו להבטחה להמשך, והיסוס נראה כמו עיכוב בדרך למטרה. באותו ערב נאלצתי להודות בפני עצמי שההתלהבות שלי אינה דרך לדעת מה דנה או סנדרה רוצות.
גם עיון במודעות של דירות דיסקרטיות ברמת גן אינו תחליף לשיחה עם אדם ממשי על רצונות וגבולות. שום תיאור מוקדם לא מבטל את האפשרות של מישהו לומר ברגע מסוים שהוא מעוניין בקרבה אחת, אבל לא באחרת.
לדנה היו העדפות ברורות לגבי סוגי המגע שנעמו לה. בחלק מהקרבה היא השתתפה בשמחה, ובחלק אחר לא רצתה להשתתף. לא היה בכך מסר נסתר שצריך לפענח, ולא הזמנה לנסות לשכנע אותה. העובדה שהיא נהנתה מנשיקות ומחיבוק לא הפכה כל המשך אפשרי למוסכם מראש.
לא כולנו רצינו את אותו הדבר
הבנתי שאני מחזיק בראש שתי מחשבות שאינן מתיישבות זו עם זו. מצד אחד רציתי שדנה תרגיש חופשייה ונינוחה. מצד אחר התאכזבתי כשמשהו שדמיינתי לא התאים לה. האכזבה עצמה הייתה שלי; לא היה הוגן להניח אותה עליה, ובוודאי שלא להפוך אותה לסיבה שתעשה דבר שלא רצתה בו.
גם סנדרה לא הייתה שם כדי למלא תפקיד בסיפור שלי. היו רגעים שבהם ביקשה להתקרב, ורגעים שבהם העדיפה להמתין. כשהיא ודנה החליפו ביניהן מבט או נשיקה, לא הייתי חייב להיות במרכז. וכשתשומת הלב עברה אליי, זה לא אמר שמישהו אחר נעלם מהחדר. הקרבה בינינו השתנתה כל הזמן, ולא היה טעם לנסות לחלק אותה באופן שווה ומדויק.
בשלישייה קל להניח שאם שניים מרגישים בנוח, השלישי מרגיש כמוהם. בפועל, חיוך יכול לבטא התרגשות וגם מבוכה, ושתיקה אינה בהכרח הסכמה. שאלה קצרה, שנאמרת בלי לחץ ובלי ציפייה לתשובה מסוימת, נותנת יותר מקום מאשר ביטחון עצמי שמבוסס על ניחוש.
גם לא כל שאלה צריכה להפוך לשיחה ארוכה. לפעמים די ב״נעים לך?״ או ב״רוצה שנעצור רגע?״, ובלבד שמוכנים באמת לשמוע את התשובה. אם שואלים רק כדי לקבל אישור להמשיך, הצד השני מרגיש בכך. ההבדל נמצא במה שעושים אחר כך: מקשיבים, משנים קצב, או פשוט עוצרים.
השאלה שסנדרה הפנתה לדנה
לקראת המשך הערב סנדרה עצרה ופנתה לדנה לפני שהתקרבה אליי שוב. היא רצתה לדעת אם זה נוח לה. המחווה הייתה פשוטה, אבל היא הוציאה אותנו לרגע מהתנופה ואפשרה לנו לבדוק מה קורה בינינו, במקום להניח שהכול ברור רק מפני שעד עכשיו היה נעים.
הפנייה לדנה הייתה חשובה בתוך הקשר בינינו, אך היא לא החליפה את הרצון שלי או של סנדרה. אף אחד מאיתנו לא יכול היה להסכים בשם האחרים. כל אחד היה צריך להרגיש חופשי לבחור בעצמו, וגם לשנות את דעתו בלי לחשוש שהוא מקלקל את הערב לשניים האחרים.
דווקא העצירה הזאת עזרה לי לראות את המפגש אחרת. לא עוד רצף של דברים שאמורים לקרות, אלא ערב עם אנשים שאני צריך להמשיך להכיר גם אחרי שכבר נוצרה בינינו אינטימיות. משיכה אינה מבטלת הבדלים, והיכרות מוקדמת עם דנה לא נתנה לי יכולת לנחש מראש איך תרגיש בכל מצב חדש.
ההפתעה הגדולה של אותו לילה לא הייתה רק ההצעה של סנדרה. היא הייתה ההכרה בכך שהמציאות יכולה להיות שונה מהפנטזיה בלי להיות מאכזבת. ברגע שהפסקתי לנסות לכוון כל מחווה אל סיום שכבר תכננתי, היה לי יותר קל להבחין בדנה ובסנדרה כפי שהיו מולי: שתיים שבחרו להתקרב, כל אחת בדרכה, בלי להבטיח מעבר למה שרצתה באותו רגע.
