מחשבות על אהבה טהורה

ריח הקפה עוד עמד בחדר, אבל הספל שליד החלון כבר התקרר. משב רוח פיזר על הרצפה כמה ציורים שהניחה לייבוש. היא הסתכלה עליהם לרגע ולא קמה לאסוף. בחוץ הלך האור ונחלש, ועל הקירות נשארו כתמים כתומים של סוף יום.

הטלפון צלצל. היא הניחה לו לצלצל עד שהשתתק. לא מפני שלא רצתה לשמוע אותו; להפך. היא רצתה כל כך, עד שלא ידעה איך להתחיל את השיחה.

מה שנשאר בין הצלצולים

היו דברים שרצתה לומר לו כבר מזמן. שההמתנה מעייפת אותה. שהיא מתגעגעת גם כשהוא מבטיח שעוד מעט יגיע. ושקשה לה לדעת אם השתיקה ביניהם היא מנוחה נעימה או דרך לדחות את מה ששניהם חוששים להגיד.

מבעד לחלון ראתה את השמש נעלמת מאחורי הבניינים. לרגע הצליחה להתרכז רק בצבעים, כפי שעשתה כשהתחילה לצייר. בלי לפרש כל צליל, בלי לנחש מה הוא חושב. אחר כך קמה, לקחה לגימה מהקפה ועיוותה מעט את פניה. קר לגמרי.

הכלב הרים את ראשו כששלפה את הרצועה. לפחות אחד מהם ידע בדיוק מה הוא רוצה עכשיו. היא לבשה סוודר ויצאה איתו לרחוב.

לצאת מהחדר, לא לברוח מהשאלה

האוויר בחוץ היה נעים. הכלב עצר ליד כל עץ, והיא הפסיקה לזרז אותו. מעל הגגות כבר הופיעו כוכבים בודדים. היא ניסתה לזכור את הקו הכהה של המרפסות מול השמיים; אולי מחר תצייר אותו.

בהליכה חשבה כמה קל לבלבל בין רצון להיות עם מישהו לבין היכולת להיות איתו באמת. אפשר להתגעגע למגע, לקול מוכר, לנוכחות בחדר. ועדיין, כשנפגשים, צריך למצוא דרך לומר מה חסר.

יש מי שמחפשים מפגש דרך מודעות דירות דיסקרטיות באשדוד
»
. זהו חיפוש שונה מהשאלה שהעסיקה אותה באותו ערב: האם היא יכולה לומר לאדם שהיא אוהבת את מה שלא נעים לו לשמוע, ולהרגיש שיש מקום גם לזה.

שתי כוסות על השיש

כשחזרה, אספה את הציורים והניחה אותם בערימה. הטלפון צלצל שוב. הפעם ענתה.

הוא שאל אם יוכל לבוא. היא הקשיבה, ואחר כך אמרה בשקט: ״כן. אבל אני רוצה שנדבר״. רק אחרי שסיימה את השיחה הרגישה את הדמעות. היא לא ניסתה להחליט אם הן נובעות מהקלה או מעלבון. בינתיים מילאה את הקומקום והוציאה שתי כוסות.

היא הלכה להתרחץ. המים החמים הרפו מעט את המתח בכתפיים, אבל לא פתרו שום דבר במקומה. כששמעה את הכלב נובח ואת הדלת נפתחת, ביקשה ממנו לחכות בחדר. היא רצתה להתלבש ולצאת אליו בקצב שלה.

הוא עמד ליד החלון, ובידו זר ורדים צהובים. האהובים עליה. היא חייכה למרות עצמה, לקחה את הזר וחיפשה כלי למים. הוא זכר פרט קטן וחשוב; עכשיו קיוותה שיוכל להקשיב גם לדברים שקשה יותר לזכור.

אהבה שאפשר לדבר בתוכה

יש מי שמחפשים דלת שאפשר לסגור מאחוריהם ובוחנים אפשרויות כמו דירות דיסקרטיות באשדוד. אבל מקום פרטי אינו מבטיח שאפשר יהיה לדבר בו בחופשיות; התחושה הזאת תלויה באופן שבו האנשים מתייחסים זה לזה.

הם התיישבו זה לצד זה. הוא התחיל להסביר, והיא ביקשה שייתן לה לסיים קודם. סיפרה על הערבים שבהם חיכתה, על ההודעות שלא ידעה איך להבין ועל הפחד להישמע תובענית בכל פעם שביקשה לדעת מתי יגיע.

לא הייתה תשובה אחת שסידרה את הכול. היו שאלות, הפסקות, וגם רגע שבו הוא כמעט התגונן ואז עצר והקשיב. היא הבינה שהזר משמח אותה, אבל השינוי הקטן הזה בשיחה חשוב לה יותר.

אחר כך מזגו את הקפה. הפעם שתתה אותו חם. הוורדים עמדו ליד החלון, הציורים חיכו על המדף, ועדיין נשאר להם על מה לדבר. כשהושיט אליה יד, היא אחזה בה. לא כדי לסיים את השיחה, אלא מפני שעכשיו רצתה להמשיך אותה קרוב אליו.