מכתב שלא נשלח אליך
יש דברים שקל לי יותר לכתוב לך מאשר לומר כשאתה לידי. למשל, שמתחת לכל העצמאות שאני מקפידה להפגין, יש גם רצון פשוט שתתקרב. לא כדי שתציל אותי, ולא כדי שאפסיק להיות מי שאני. אני רוצה לדעת שיש לך מקום בשבילי, גם כשאני לא מצליחה להסביר מה עובר עליי.
מבחוץ אני כנראה נראית בטוחה בעצמי. מסתדרת, מחליטה, ממשיכה הלאה. אני רגילה לומר שאני לא צריכה עזרה, ולפעמים המילים יוצאות עוד לפני שבדקתי אם הן נכונות. אחר כך אני נשארת לבד ותוהה למה שוב לא נתתי לך לראות שהייתי שמחה שתישאר.
מה שלא רואים כשאני מתרחקת
העצמאות שלי אמיתית, אבל היא לא כל הסיפור. גם הפחד אמיתי. יש בי חלק שרוצה להתקרב אליך, וחלק שממהר להזכיר לי כמה קשה יהיה אם אתרגל לנוכחות שלך והיא פתאום תחסר. אז אני נעשית עניינית מדי, עונה בקיצור, מוצאת משהו דחוף לעשות.
אני לא מצפה שתנחש מה מסתתר מאחורי כל תשובה שלי. אם אני מבקשת להיות לבד, אני רוצה שתכבד את זה. ובכל זאת, הלוואי שאדע לומר לך שלפעמים אני צריכה קצת זמן, לא פרידה; ששתיקה אינה תמיד חוסר עניין, ושלפעמים דווקא כשיש לי הרבה מה לומר אני מתקשה להתחיל.
גם כשאתה מזכיר את התקופה שבה חיפשת מודעות נערות ליווי, אני מנסה להקשיב בלי להעמיד פנים שאין לי שאלות. מודעות נערות ליווי בתל אביב » שייכות לשיחה על העבר שלך, אבל מה שמעסיק אותי באמת הוא מה אתה מחפש עכשיו, בינינו.
איך התחלת להיות חסר לי
אני לא יודעת מתי בדיוק התחלתי לחכות לקול שלך. לא היה רגע גדול שאפשר להצביע עליו. פשוט שמתי לב שאני רוצה לספר לך משהו קטן שקרה לי, שאני מחפשת אותך כשאני נכנסת לחדר, ושאחרי שאנחנו נפרדים נשאר לי עוד משפט שלא אמרתי.
את כל זה הסתרתי היטב, לפחות כך נדמה לי. לא רציתי שתראה כמה תשובה קצרה ממך יכולה לשמח אותי, או כמה אני מתלבטת לפני שאני שולחת הודעה. היה לי נוח יותר להיראות אדישה מאשר להודות שיש לך השפעה עליי.
אני יכולה להקשיב לסיפורים שלך על נערות ליווי בתל אביב שהזמנת אליך לפני שהכרנו, ובאותו זמן להרגיש סקרנות וגם אי־נוחות. אני לא חייבת להסתיר אף אחת מהן כדי שתחשוב שאני בטוחה בעצמי.
לא לכבוש אותי, לפגוש אותי
בדמיון שלי אתה מתקרב, ואני לא נסוגה מיד. אתה מושיט יד, ואני בוחרת להניח בה את שלי. יש התרגשות במגע הזה, ואולי גם רעד קטן, אבל אין בו ניצחון שלך עליי. יש בו רגע שבו אני מפסיקה להעמיד פנים שלא רציתי לגעת בך.
נדמה לי שזה מה שאני מבקשת ממך: שתראה את הרצון שלי בלי למהר, ושתיתן לי לומר אותו בקצב שלי. אני רוצה להרגיש שאתה רוצה בי, לא שאתה צריך להוכיח שאתה מסוגל להשיג אותי. ההבדל הזה קובע אם אוכל להישאר קרובה גם אחרי שההתרגשות הראשונה תירגע.
פעם חשבתי שעצם הצורך במישהו הופך אותי לחלשה. היום אני פחות בטוחה בזה. אני אוהבת גם את הזמן שלי לבד, ולא רוצה לוותר עליו. אני רק לא רוצה לבחור בבדידות בכל פעם שהקרבה מתחילה להיות משמעותית.
המכתב הזה עדיין לא נשלח. אולי מפני שבכתב אני מצליחה להיות גלויה יותר, ואולי כי אחרי שאשלח כבר לא אוכל להסתתר מאחורי האדישות. בינתיים אני מנסה לתרגל משפט אחד, פשוט יותר מכל מה שכתבתי כאן: אני רוצה לראות אותך. מתי ניפגש?
