ניחוח אירוטי באמבטיה
היא ישבה ליד החלון והביטה באור האחרון שנשאר על הבניינים. על הרצפה היו פזורים רישומים שלא הצליחה לסיים, ולצדה עמדה כוס קפה שכבר התקררה. היא התקשרה אליו שוב. שבעה צלצולים, ואז התא הקולי. הפעם לא השאירה הודעה.
לרגע נשארה עם הטלפון ביד, אף שכבר לא היה לה מה לעשות בו. היא העדיפה להסתכל בשמיים. הכתום הלך ונחלש, ובחלון ממול מישהו הדליק אור. לפחות שם, חשבה, הערב מתקדם כרגיל.
באחת הלשוניות שנותרו פתוחות הופיע העמוד מודעות נערות ליווי בתל אביב ». היא סגרה אותו יחד עם שאר הלשוניות והניחה את המכשיר כשפניו כלפי מטה; לא חסרו לה מחשבות משלה הערב.
לצאת מהבית כדי להפסיק לחכות
הכלב התרומם עוד לפני שהגיעה לרצועה. הוא הכיר את התנועה הזאת, את היד שנשלחת אל הוו ליד הדלת. היא לבשה ז’קט קל, הכניסה את המפתחות לכיס ויצאה בלי לבדוק שוב אם התקבלה הודעה.
בחוץ כבר היה נעים יותר. הם הלכו ברחובות הצדדיים, והוא עצר ליד כל עץ כאילו לא עברו שם רק אתמול. היא נתנה לו זמן. בדרך כלל הייתה מזרזת אותו; הערב לא מיהרה לחזור לדירה השקטה.
מחשבתה חזרה לרגע אל נערות ליווי בתל אביב ואל המרחק שבין מפגש מתוכנן לבין ההמתנה שלה, שלא היה בה דבר ברור. היא לא ידעה דבר על חייהן, וגם לא ניסתה לנחש; את הערב שלה עצמה התקשתה להבין.
בפינת הרחוב נעצרה מול חלון מואר. האור נשפך על המדרכה, והיא ניסתה לזכור את הגבול החד בינו לבין הצל. אולי תשתמש בו בציור. זאת הייתה המחשבה הראשונה באותו ערב שלא התחילה בו ונגמרה בו.
השיחה שהגיעה מאוחר
כשחזרו, הכלב שתה ונשכב במקומו. היא אספה את הרישומים מהרצפה והניחה אותם בערמה על השולחן. בדיוק אז צלצל הטלפון. שמו הופיע על המסך, והיא הביטה בו רגע לפני שענתה.
הוא התחיל לדבר, והיא הקשיבה בלי להשיב. ההסבר שלו לא מחק את השעות שבהן לא ידעה אם יגיע. הדמעות הפתיעו אותה דווקא כששאל אם היא עדיין רוצה שיבוא.
״כן,״ אמרה לבסוף. ״אבל הייתי צריכה שתודיע. לא ידעתי מה לחשוב.״ הוא התנצל, והפעם היא שמעה אותו עד הסוף. כשניתקה, עדיין הייתה פגועה, אבל לפחות כבר לא ניהלה בראש שיחה עם אדם שלא נמצא בחדר.
ורדים צהובים ליד האמבטיה
היא פתחה את המים ובדקה את החום בכף היד. מעט קצף הספיק כדי למלא את החדר בניחוח העדין שאהבה. אחר כך הכינה תה לשניים והשאירה את הקנקן והכוסות על המגש בחדר השינה. היא לא התכוונה לבלות את הזמן שנותר ליד הדלת.
כעבור כעשרים דקות נשמעה נביחה קצרה, ואחריה צעדים מוכרים על הפרקט. הוא קרא בשמה מעבר לדלת האמבטיה ושאל אם אפשר להיכנס. ״כן,״ ענתה, והזדקפה מעט בתוך המים.
בידיו היה זר גדול של ורדים צהובים. הוא ידע שאלה הפרחים האהובים עליה, והיא לא הצליחה להסתיר את החיוך הקטן שעלה בה כשראתה אותם. הוא הניח את הזר על משטח יבש והתיישב לצדה, מחוץ לאמבטיה.
״אני עדיין כועסת,״ אמרה. ״אני יודע,״ השיב. היא הושיטה אליו יד, והוא אחז בה בלי למשוך ובלי למהר. מקרוב הרגישה כמה התגעגעה אליו, גם בתוך הכעס.
כשביקשה לצאת, הוא הגיש לה מגבת והמתין שתתעטף. אחר כך נשענה עליו לרגע, והוא נשק למצחה. התה חיכה בחדר השינה. לפני שהלכו אליו היא עצרה ליד הזר, קירבה פרח אל פניה ונשמה את ריחו.
