אהבה טהורה וכוכבים
הם הלכו עד שאורות העיר נותרו מאחוריהם, רצועה מרצדת בשולי החשכה. הוא לא בדק כמה זמן עבר. מדי פעם האט כדי שתוכל ללכת לצדו, ובכל פעם ששאלה אם כבר מגיעים, חייך וביקש עוד קצת סבלנות.
רק בקשה אחת הייתה לו: שלא תרים את עיניה לשמיים לפני שיגיעו. היא הסכימה, אף שלא הבינה מה כבר יכול להשתנות בשמיים בין הדרך לשדה שאליו הוביל אותה. הוא, לעומתה, הכיר את ההבדל. בעיר רואים כמה נקודות אור; במקום שלו אפשר היה להבחין גם בחושך שביניהן.
מוקדם יותר, כשדיברו על הרצון להתרחק ממבטים של אחרים, עלו בשיחה גם מודעות שמבטיחות פרטיות, ובהן מודעות דירות דיסקרטיות בחיפה ». אבל הערב הם לא חיפשו חדר. הוא רצה להראות לה מקום שהיה חוזר אליו לבדו, ושעד עכשיו לא מצא למי לספר עליו.
המקום ששמר לעצמו
הם נעצרו ליד סלע רחב בקצה השביל. מכאן כבר לא ראו את פנסי הרחוב, ורעש המכוניות נחלש עד שכמעט נעלם. היא התיישבה, ניערה אבן קטנה מתוך הנעל וחיכתה שיפסיק להתרגש מספיק כדי לומר משהו.
״עכשיו,״ אמר.
היא הרימה את הראש. במשך כמה רגעים לא דיברה. ככל שעיניה התרגלו לחשכה, התגלו עוד ועוד כוכבים, גם במקומות שנראו תחילה ריקים. הוא הביט בה במקום בשמיים. כל הדרך חשש שהמקום, שהיה עבורו עולם שלם, ייראה לה בסך הכול כמו עוד פינה חשוכה מחוץ לעיר.
הכוכב שנהג לחפש
הוא סיפר לה שהיה מגיע לכאן ומחפש תמיד נקודת אור אחת בדרום השמיים. לא בהכרח הבהירה ביותר, ולא כוכב שידע לנקוב בשמו. בזיכרונו היא חיכתה לו באותו המקום, אף שלא באמת בדק אם מצא בכל פעם את אותו כוכב.
״היית מדבר איתו?״ שאלה.
הוא צחק, ואחר כך הודה שכן. לא בקול. כשהשמיים התחילו להחוויר לקראת הבוקר, היה מדמיין שהכוכב נפרד ממנו. הוא היה מבטיח לחזור, ומוצא נחמה במחשבה שמשהו יחכה לו גם למחרת.
לילה אחד חלף בשמיים הבזק חד. לרגע נדמה לו שנקודת האור שלו נעקרה ממקומה ונפלה. הוא נשאר לעמוד בראש מורם, מסונוור מעט, וחיפש אותה שוב. ייתכן שראה מטאור ואיבד אחריו את הכיוון; הוא לא ידע. מה שזכר היטב היה החלל שהרגיש כשלא הצליח למצוא אותה.
לא צריך להבטיח נצח
היא לא ניסתה להסביר לו מה בדיוק ראה. במקום זה שאלה אם חזר לכאן אחרי אותו לילה. הוא אמר שכן, אבל פחות. קשה היה לו להודות כמה התגעגע לדבר שאפילו לא ידע לזהות.
בעיר נשארו החיפושים אחר דירות דיסקרטיות בחיפה כפי שהופיעו בשיחה שלהם קודם; כאן, מול השמיים, לא היה בהם צורך. דירות דיסקרטיות בחיפה לא היו המקום שאליו רצה להביא אותה הערב, אלא דווקא לפינה הזאת, שבה לא היה לו מה להציע חוץ מסיפור וקצת שקט.
״תראה לי איפה היית מחפש,״ ביקשה.
הוא הצביע, והיא התקרבה כדי להביט לאורך ידו. הם לא מצאו תשובה, וגם לא הסכימו איזו מנקודות האור הייתה שלו. בדרך חזרה היא כבר לא שאלה מתי מגיעים. היא רק ביקשה שבפעם הבאה יצאו מוקדם יותר, כדי שתוכל לראות גם את השביל.
