יום עבר בשקט, כמו מסגרת של סרט. הוא מיהר את הרכבת התחתית, קילל נפשית נוסעים שדחפו ברגע האחרון לקרון, ועיכבו את היציאה. הוא כבר רץ במדרגות הנעות. רוח נובמבר זרקה גשם בפניו והוא התקרר. כמעט הגיע לבית מעבר לרחוב. הוא לא הבין מדוע בחמש שנים לא הוצבו רמזורים למעבר, מכוניות ממהרות כאילו נמלטות מגודזילה. הגשם הדביק את המשקפיים לרגע, פורד הזקן זמזום באכזריות.
מודעות דירות דיסקרטיות בבת ים »
קשר אינטימי חזק
בקושי הסיר את נעליו, הוא נכנס לחדר, הדליק את המחשב. הדבר הטוב הוא כבל אינטרנט. אתה לא תופס טלפון, מהירות. זה לא זול, אבל כמה נוחות. בעוד יחידת המערכת שמקה בכונן הדיסק ועננים עפו על הצג, הוא הצליח לזרוק את בגדיו החיצוניים ולשטוף את ידיו. כשהתיישב, האנטי-וירוס בדיוק סיים את עבודתו, ולא מצא שום דבר חשוד. הוא השיק את הטלפון.
היא כבר חיכתה לו.
היי, הוא כתב והוסיף כמה סוגריים שמשמעותם שמחה.
היי, אתה מאחר.
כמו תמיד, הוא הפסיק לראות את הטקסט מיד. הוא שמע את קולה. וראה את פניה.
שעת העומס. את מכירה את הרכבת התחתית שלנו.
אני יודעת, אני יודעת. אני צוחקת. אין צורך לעשות תירוצים.
חלמתי עליך היום. שוחחנו בבית קפה.
רק היום? היא חייכתה…
הוא היה קצת נבוך. כמובן, לא רק היום.
לא.
טוב שהיא לא הבהירה למה הלא שלו מתייחסת.
אני אהיה אצלך מחרתיים.
בהפתעה הוא כמעט נפל יחד עם כיסא שהיה לו הרגל מטורף להתנדנד עליו.
את? רוצה להיות כאן?
הוא פחד שהיא לא הבינה, פחד מבעוד מועד להכניס שמחה.
היא חייכה שוב.
כן. מחרתיים, אני אעזוב מחר מוקדם בבוקר.
באיזו שעה תבואי? אנחנו יכולים להיפגש מיד, או שיש לך משהו לעשות?
סופת שלגים קטנה התעטפה מיד בראשו. היא תבוא מחרתיים! מחרתיים! מחרתיים אני אראה אותה!
ניפגש בשש בערב. אני אעצור אצל מכרים — הנה הטלפון שלהם. אתה בוחר מקום.
הוא חשב. איפה?
ניפגש ברכבת התחתית.
לא רוצה לעזוב אותך
הוא הסביר במהירות באיזו תחנה. יש רק דרך אחת החוצה, היא לא תתבלבל. ולא הרבה אנשים, אתה לא יכול לעבור. ויש גם פארק. כבר חשוך בשש, אבל הפארק יפה ובערב. ואם יש מזג אוויר גרוע, בית קפה בקרבת מקום. הוא חייך ונזכר בבית קפה הישן.
הם דיברו פחות מהרגיל באותו ערב, היא עדיין הייתה צריכה לארוז ולישון מספיק.
בלילה הוא לא הצליח לישון זמן רב. איך הוא יתקרב אליה? איך אתה אומר שלום? היא אוהבת חבצלות לבנות, יהיה צורך לקנות מחר. הוא נרדם ממש לפני השעון המעורר. למרבה המזל, היום הזה נמשך ונמשך. בשמים האפורים, לא רק קרני השמש, אלא גם הזמן. כשחזר הביתה והניח את הפרחים על השולחן, הוא הדליק את המחשב מתוך הרגל. ישב לרגע והביט בהפתעה ברשימת אנשי הקשר באינטרנט. לבסוף התעורר, נזף בעצמו. המחשב היה כבוי ללא בטריה. זה ערב ראשון של האביב. כשהוא מפרק את הזבל של הרווק, הוא חשב איך היא נוסעת ברכבת עכשיו… נוסעת לכאן, הופכת להיות יותר אמיתית, יותר ויותר מוחשית, כמו גלאטיאה, מתעוררת לחיים מול פיגמליון. הוא חייך להשוואה כה מפוארת.
לאחר שהכניס את מה שנראה לו בסדר מושלם, הוא בחר בקפידה את בגדיו למחר. הוא ידע היטב שגם אם יבוא בג’ינס משומן, זה לא ישנה שום דבר ביניהם, אבל הוא רצה להיראות אישי יותר. לאחר שבחר, סחף, ניקה את כל מה שהיה נתון להליכים כאלה, הוא הלך לישון. הוא נרדם במהירות מפתיעה וללא חלומות.
המחשבה הראשונה, כשהוא פקח את עיניו הייתה שסוף סוף הוא ישן וראה חלום אירוטי על דירות דיסקרטיות בבת ים עם נערות הכי סקסיות בעולם! יש שש בשעון. הוא ישן! כשהלילה דחף אותו מהמערה שלו, הוא הבין מה עוד הבוקר. הוא לקח יום חופש, אבל התעורר מתוך הרגל מוקדם. בסדר, אז אנחנו צריכים לקום. הוא חש לרגע את חוסר המציאות של מה שקורה, הוא יראה אותה היום, יוכל לגעת בה. או אולי כל זה עוד חלום? לא, זה לא יכול, הוא אמר לעצמו, זה לא יכול להיות חלום!
הוא הביט בפרחים בשולחן שחיכו לגעת בידיה באותה סבלנות.
די בקרוב, הוא אמר, חכה קצת.
הוא שיקר. לא עוד הרבה זמן. הזמן היה בלתי נסבל.
הוא היה במקום חמש עשרה דקות לפני הזמן שנקבע, פשוט לא יכול היה לשבת בבית יותר. זרם של אנשים אפורים עם פרצופים חסרי צבע התגלגלו על פניהם. הוא חשב שהוא אותו דבר כשהוא עוזב את העבודה.
